בימים שלאחר הגשמת החלום, בימים שכבר התחלנו לגבש את מרכז קמליה, לבחור רצפה, לבחור וילון, לאט לאט היו את הרגעים האלו בהם את מתחילה להשריש משמעות במקום, בכל בחירה שאת עושה. הדברים שהופכים את המקום לבית, לנשמה, להוויה ערכית, הם הדברים שהכי כייף ומרגש לעשותם. אחד מהם היה לתת שמות לשני אולמות היוגה שלנו ולארבעת חדרי הטיפולים.

    בחירת שמות אולמות היוגה היתה קלה וכמעט זריזה. ידעתי בדיוק מה המסר שחללי היוגה צריכים להעביר, מה המשמעות שקירותיהם צריכים להכיל. מה הערכים שאני רוצה להטמיע במרחב שלי ומה הכלים מבין החשובים ביותר שהיוגה מאפשרת לנו.

    אולמות היוגה קיבלו את שמותיהם של שתי יאמות וניאמות, בין המשמעותיות ביותר עבורי, ואלו שכל כך חשוב לי להדגיש ולהעביר הלאה.

    למי שלא מכיר/ה, היאמות והניאמות הן חלק משמונת האיברים (השלבים) של היוגה ע"פ פטנג'לי. וכאן, אפנה אתכם/ן לקטע בלוג נוסף שכתבתי, שמסביר על שמונת איברי היוגה, ממש על קצה המזלג.

    האולם הראשון קיבל את שם היאמה הראשונה- "אהימסה". משמעות המונח הוא אי אלימות כלפי כל היצורים החיים, אם זה במחשבה ואם זה במעשה. ההנחה היא, ואני באופן אישי יכולה להסכים עם זה, שהחיים עצמם הם הדבר הכי יקר שיש. החיים, אינם מסתכמים רק בנשימת אפנו, אלה מתבטאים במכלול המעשים, ההתנהגויות, המחשבות והרגשות שלנו. החיים שלנו, לא היו החיים שלנו כפי שהם, אם לא היו סרוגים בדרכי החיים של כל הסובבים אותנו. הסביבה שלנו, במלוא מובן המילה, מתייחסת לכל מה ומי שמקיף אותנו, החל מהקרקע, המים, הצומח, ועד ליצורים החיים שסביבנו, מהקטנים ועד לגדולים, מהקרובים לליבנו והרחוקים ממחשבותינו. היא מתייחסת לאנשים שסביבנו, ולא רק לחברים ולמשפחה, אלא דווקא אלו שנדרש מאיתנו השקעה נוספת של משאב אנושי בכדי להתייחס לקיומם בכבוד, אלו שאיננו בהכרח מכירים, אלו שחולפים על פנינו ברחוב, מעניקים אולי שרות, שותפים לשיח ציבורי, לכל אחד מגיע כבוד.
    וכל זאת, מסתכם באי אלימות כלפי עצמנו, הרי ששם הכל מתחיל ושם הכל גם נגמר.

    האמת היא, שיש לי אמונה מאוד גדולה. אמונה בבני אדם. זו היא האמונה שלי. אני מאמינה שמרבית הדברים מתחילים ומסתיימים בנו, תלויים בנו, אני מאמינה שאנו יוצרים את המציאות שלנו. ואני מאמינה שהמציאות שלנו בנויה מרשת עצומהאהימסה של קשרים שאנו יוצרים ביננו, במודע או שלא. המעשים והאמירות שאנו שולחים לעולם, בסופו של דבר פוגשים אותנו חזרה. ובשביל להרגיש טוב, צריך לעשות טוב. בשביל לקבל מהעולם חוויות טובות, צריך לנהוג כלפיו בטוב. אני באמת מאמינה בזה.

    העולם שלנו בעשרות שנים האחרונות, סובל לא מעט מהמין האנושי, והנזק עולה ומחמיר. האם ניתן לומר שאנו לא מרגישים את אותו יחס מצד העולם כלפינו חזרה? יד רוחצת יד, ואין מעשים בלי תוצאות.

    מה שאני מנסה לומר, שבשביל להרגיש טוב, צריך להיות טוב כלפי הסביבה. אך לא זאת הסיבה היחידה. דווקא בגלל היכולת שלנו לחוש סימפתיה, חמלה, בזכות היכולת שלנו להפעיל שיקול דעת, אנו יכולים בעזרת רצון בלבד, להביא לסביבת חיים כל כך נעימה. ובסופו של דבר, זה מגיע לסביבה שלנו, זה מגיע לכל איש ואישה, ילד וילדה, יצור חי על שתיים או על ארבע. כל שבסביבתנו, מגיע לו שינהגו בו בכבוד, ויאפשרו לו את הזכות הבסיסית לחיים, לחיים טובים, חיים ללא אלימות. המושג אהימסה הוא כל כך רחב, והפעולה של אי אלימות יכולה להגיע כל כך רחוק. והאם זה לא יהיה נפלא אם כך יקרה?

    ומעבר לסובב אתכם, זכרו את עצמכם. אפשרו לתודעה ולמחשבותיכם לנהוג כלפי גופכם בהבנה, בסלחנות, בשלום, ועם זאת הקפידו להעניק לו, לעיתים אף בנחישות, את מה שהוא צריך בכדי לחוש בטוב. אל תדחפו אותו למקום בו הוא לא נמצא. קחו נשימה, היו סבלניים והזמן יעשה את שלו. הקשיבו לגוף, הגוף שלנו מדבר איתנו יום יום, מספר לנו מה הוא צריך. העניקו לו את התנועה שמגיעה לו, את החופש להתכווץ ולהימתח, לנוע ללא כאב. היו עדינים איתו, אך עודדו אותו להתפתח ולהשתפר. תנו מקום למחשבות ולרגשות, הביטוי שלהם חייב לפרוץ את מחסום האיברים הפיזיים. השקיעו בגוף, הוא הדבר הכי יקר שאי פעם יהיה בבעלותכם/ן. (פסקה זאת היא מבוא מצוין לפוסט הבא בו ארחיב את משמעות המילה "סנטושה", שם אולם היוגה השני שלנו)

    השאירו אלימות מאחור, פנו מקום להקשבה, הבנה, חמלה וכבוד.

    סגירת תפריט
    צרו קשר