אז כבר התחלתי לספר כיצד אולם אהימסה קיבל בקלות את שמו. כאשר ניגשתי לבחור שם נוסף, עמדתי בפני התלבטות גדולה; יש כל כך הרבה מסרים שאני רוצה להעביר, להנחיל, להכיל. הייתי צריכה עזרה קטנה, וידעתי בדיוק ממי לבקש אותה. מורה ליוגה וחברה יקרה, שתמיד תמיד ממלאת אותי בכמויות של השראה, שמחזקות אותי לפחות לכמה ימים קדימה. תמיד בשיעורים שלה היא מאפשרת לנו כל כך הרבה כלים לחיים, שידעתי שממנה אשאב את השם של האולם השני. הרמתי טלפון, סיפרתי על ההתלבטות שלי, ומיד, היא הזכירה לי את הניאמה שעליה היא מדברת הרבה בשיעורים שלה; “סנטושה”. ואני שדווקא כבר חשבתי על סנטושה אך משום מה זה לא שקע בי קודם, פתאום הבנתי משמעות גדולה יותר לניאמה הזאת. ומיד ידעתי, זה השם של אולם היוגה השני של קמליה.
משמעות המילה סנטושה היא שביעות רצון. היה שלם עם המקום בו אתה נמצא, היה שלם עם הכאן ועכשיו.
הכל מתחיל באסאנה (התנוחה). אנו שומעים את ההנחיות לאסאנות, ומנסים לפרש אותן, מנסים לתרגם אותן לכדי תנועה פיזית, מנסים להגיע למקום המדויק ביותר שניתן. ואז מתחיל משא ומתן כלשהו בין האגו לגוף. האגו רוצה דבר אחד, מקום מסויים, תוצאה מסויימת. הגוף רוצה אחרת, או יותר נכון, מבקש אחרת. ישנו גבול פיזי מסויים שאותו אנו מנסות ומנסים להכיר בכל תרגול אסאנה, ואותו אנחנו לא אמורים לעבור. זה הגבול שהגוף שלנו מבקש לא לעבור. כי שם נכון לו להיות, להיות נוכח, להתמסר אל תוך המצב הפיזי. מעבר לאותו גבול, הגוף כבר אינו יכול להתמסר ולהרפות בתוך האסאנה, מעבר לגבול הוא כבר נלחם כדי להיות. הוא עושה הכל כדי לממש את אותו היעד הפיזי שהאגו הציב.
והרי שכולנו מכירים את זה. כולנו עושות את זה. כולנו מכירות טוב את הרגע הזה בתרגול בו כולם נמצאים באיזו אסאנה, והגוף מצליח, הגוף מתמודד, ואז המורה אומרת את המשפט המוכר: “ואם נוח לכם, ורק אם נוח, אז…”, ובאותו הרגע אדון אגו מתעורר, וגברת פרפקשן אינה משחררת, ואנחנו חייבים לצלוח את אותו השלב הבא של התנוחה, ויהי מה.
כמובן, שברורה לנו התוצאה. יכול להיות שאפילו הצלחנו את מה שהמורה ביקשה, אבל הרגל רעדה, הגב כבר אינו ארוך, הצוואר מכופף… הגוף מבקש לסגת. הגוף יודע היכן המקום שנכון לו להיות. זה במקום המאפשר טווח כלשהו בין נוחות לאתגר ושילוב נכון של בין השניים.
סנטושה משמעותה הוא להכיר בטווח הזה, במקום הנכון לנו, ולהבין שזה מספיק, שזה המקום הנכון לגוף שלי להימצא בו כעת ולא מעבר. אצל כל אחד ואחת הגבול הזה עובר בשלב אחר, בהתאם לגוף הפיזי שלו, ואין זה נכון להשוות את עצמנו לאחרים.
התרגול הזה של להיות שלם עם האסאנה כפי שגופנו מסוגל לעשותה היום, ממשיך מהאסאנה אל החיים. להיות שלם עם הכאן והעכשיו. לכבד את היום כפי שהוא. אל לנו להילחם בממצאים שאין לנו שליטה בהם, ועלינו לקבל את מה שהעולם זימן לנו. זה כמובן לא סותר את הצורך והרצון להתפתח, ללמוד, להתנסות, על מנת להשתנות ולפרוח, שכן אנחנו צריכים להיות שלמים עם השלבים לשם, ולהיות סבלניים בכל רגע נוכח, ולקבל את קצב ההתקדמות. באם נלך בדרך הבטוחה ובקצב מתון וחכם, וודאי שנוכל להמשיך את הדרך לכל אורכה בבטחה. דבר שיבטיח אגב שנהנה מהדרך, ונוכל להביט בנוף כל עוד נמשיך בה.
היו שלמים עם מקומכם היום. היו שלמים עם מקומכם בתרגול. היו סבלניים כלפי הגוף ואפשרו לו את הקצב שלו להתפתחות. סמכו על גופכם שיודע מה טוב לו, ובמקביל דאגו לו ותנו לו את המרחב והתנועה להם הוא זקוק.
