יש לנו מרחב פנימי. עולם שלם שמתרחש בפנים שהוא רק שלנו. אף אחד לא יכול לדעת באמת מה קורה בין שתי האוזניים שלנו, אף אחד לא יודע מה קורה לנו בבטן, כמה ערה האש הפנימית שלנו, כמה היא גועשת, או נעה בעדינות. המרחב הזה הוא שלנו בלבד ובשבילנו. המקום היחידי בו אנו באמת יכולים להיות עם עצמנו. המקום היחידי בו יש לנו פרטיות, עצמאות מלאה. זהו מרחב קדוש.
מהטמה גנדי אמר:
“.I will not let anyone walk through my mind with their dirty feet”
זאת שאלה גדולה ולמידה תמידית מי, מה וכמה להכניס למרחב הזה. לפעמים, דברים קטנים נכנסים לנו פנימה בלי שנבחין, משפיעים לנו על המחשבות, הרגשות, אופן הפעולה. הדברים האלה משנים אותנו לאט לאט. זה טוב. זה נפלא. זה פותח את הדעת, מגמיש את התודעה, מכך אנו למדים, צומחים, מתפתחים. זה יכול להיות גם שלילי. זה יכול להחליש, להפחיד, לתסכל, לצמצם. התרגול הוא לאזן בין השניים, להשתדל לבחון כמה שיותר כל דבר כזה לפני שהוא נשאב פנימה לחלוטין. להחליט מה אנו מקבלים, מאמצים, ומה אנו דוחים. מפעילים שיקול דעת לכאן לכאן, בשליטה, ומשאירים בצד מה שצריך.
צריך להקדיש זמן למרחב הזה. להיות איתו. לעשות סקירה של מה שקורה בפנים. הרגשות, מצב הרוח, הלחץ בבטן, תנועת הנשימה, החזקת הגוף והשרירים, הכיווצים שבעור. המחשבות. במה הן עוסקות היום? מה מטריד אותנו? מה אנו מקווים ומייחלים לעצמו? למה אנו כמהים. האם אנו מחפשים משהו, מנסים לענות על שאלה כלשהי? כל אלו דורשים זמן שקט. זמן בו אני מתייחסת אך ורק למרחב הפנימי.
לעיתים אנו יודעים מה מייצר לנו שקט. לעיתים צריך לצאת לחיפוש קל ולמצוא את המרחב החיצוני שמאפשר לנו הקשבה פנימה. זה יכול להיות, יוגה, פילאטיס, מדיטציה, לשכב על הגב בים, לשבת על הנדנדה במרפסת, בדרכים, בבית קפה, בטיול עם הכלב, יש אין סוף אפשרויות. רק תנו לעצמכם את המרחב החיצוני הזה, כדי להקשיב למרחב הפנימי. זה סוג של אושר. גם אם לכמה דקות. זה תרפיה עצמית. זה לתת תשומת לב לאדם הכי חשוב בעולם, שהוא אתם באותו הרגע.
הרגעים האלו עם עצמי, לא כאשר אני עוסקת במה שקורה בחוץ, גם אם אני בחוץ, מסבים לי השראה, מסקנות, מוטיבציה, החלטות, שאילת שאלות. הרגעים האלו יקרים לי, ואני מאחלת לכל אחד ואחת מכם לקחת כמה כאלה לעצמכם/ן בכל יום ויום.
