מלמדת יוגה בסגנון אשטנגה ויניאסה, תלמידה של אריקה רינטוביץ׳. סטודנטית לספורטתרפיה.

אני מאמינה שבחיים כל דבר מגיע בעיתוי המתאים. אבל שיש איזו מן ״קריאה״ לחלקם שרק צריך להקשיב לה.

כל ניסיון קודם שלי לתרגל יוגה בעבר לא צלח מכל מיני סיבות, אבל כשנולד הצורך, נפתח החיבור, ועולם חדש נתגלה בפניי. כאילו היוגה חיכתה לי אי שם בפינה, לרגע שאזדקק לה.

כשהתחלתי לתרגל יוגה התחלתי במקביל לגלוש גלישת גלים. ומצאתי חיבור בין עולמות המים והרוח. אני מאמינה שהדברים שקורים לנו בתוך מזרן היוגה, הם בעצם אפשרות שלנו להתבונן ולהסתכל על הדברים שקורים לנו בחיים עצמם, ולפעמים נמצא שהם אפילו מקבילים מאוד.

מאז שהתחלתי להעמיק בתרגולים שלי, אחד הדברים ששמתי לב אליהם היה הקשר האישי שנבנה לי עם המורים שלי. קשר יחיד ומיוחד שנבנה מתוך היכולות העצומות של התנועה לשמש כתרפיה.  אני מאמינה שבמהלך השיעורים נוצר מרחב משותף, של למידה, חקירה הנאה והתפתחות.

כמורה אני מאמינה בנראות האישית של כל תלמידיי, מאמינה בלהביט לתלמידיי בעיניים ומרגישה זכות גדולה להובילם בדרך היוגה, שהיא דרך של הקשבה לגוף, דרך של התבוננות בתהליך, בהבנה שדברים לא קורים בן רגע כמו שאנחנו כל כך רוצים או לפעמים רגילים.

היא גורמת לנו לשנות את היעדים שאנחנו מכוונים אליהם, למעשה לדייק את המטרות ולהבין שהדרך היא מה שחשובה.